התפתחותו של הילד בגיל בית הספר היסודי

חינוך ולדורף מתבסס על הפסיכולוגיה ההתפתחותית של רודולף שטיינר. זו רואה בילד ישות מתפתחת ומשתנה, בעלת צרכים שונים ואיכויות שונות בכל גיל וגיל. עלינו אם כן, לאור גישה זו להבחין באיכויות המתפתחות של הילד עצמו ולכוון את המערכת החינוכית במובנה הרחב (בית, משחקים, חברה וכמובן השהות בבית הספר) כך, שתתן לו מענה עמוק על צרכיו והתפתחותו בגיל בו הוא נמצא.

הילד בגיל בית הספר היסודי, בגילאים 6, 7 ועד 13, 14 מתפתח במובנים רבים ושונים, אולם מרכז התפתחותו, הדבר אליו הוא מכוון יותר מכל הוא התפתחות עולם הרגש והחוויה. הילד יוצר בגיל זה עולם פנימי, עשיר, מלא חוויות וניסיונות, עולם של תמונות, רגשות וחוויות פנימיות. ככל שיהיה עולם זה עשיר יותר, מגוון ומלא צבעים, ריחות, טעמים ותמונות, כך יהיה עולמו הפנימי כמבוגר, במישורים רבים ולעיתים שונים לגמרי, עשיר ומלא יותר.

זהו גיל מיוחד ולמעשה לא פשוט כלל להבנה. גופו הפיזי של הילד והתפתחותו המוטורית הגיעו עד גיל שש, שבע לשלמות מסוימת, להבשלה; כוחותיו האינטלקטואליים, כוחות המחשבה המופשטת עדיין מחכים להבשלתם ואינם זמינים; והילד נמצא במשך מספר שנים במעין מצב של בין הזמנים, של הבשלה. זמן בו הוא מפתח כוחות פנימיים, עולם פנימי, עולם שמורכב כפי שאמרנו מחוויות, רגשות ותמונות. עולם שיהווה מאוחר יותר בסיס לפעילותו בכל מישורי חייו הבוגרים. מכאן משמעותו: בסיס נפשי מאוזן, הרמוני, רב-צדדי ועשיר בגוונים ישא את הנערה או הנער דרך משברי גיל ההתבגרות ויצור קרקע פורייה ועמוקה לדרכם כאנשים בוגרים. בסיס נפשי לא מאוזן, חד-צדדי, עני בגוונים ובאיכויות וחסר הרמוניה יקשה מאד על משברי גיל ההתבגרות ולא יצור את הקרקע הנכונה לכל העומד מול האדם כאתגרים בדרכו כאדם בוגר.

האמצעי שפונה בצורה היפה והשלמה ביותר לנפש הילד בגיל זה, שנותן את המענה העמוק ביותר לשאלה הפנימית, לרוב הלא מודעת, עמה חי הילד הוא האומנות. זו פונה בצורה ישירה לאותו עולם של תמונות, רגשות וחוויות נפשיות שמתעורר בילד בשנים אלו. מטבעה אין האומנות מופשטת ואינה פונה למישור השכלתני מחד, ופחות למישור הגופני-פיזי מאידך. היא מדברת אל כוחותיו הנפשיים של הילד בצורה הישירה והטבעית ביותר ומאפשרת לו כך התפתחות, צמיחה וגדילה בדיוק במקום בו הוא נמצא. בדומה לעולם הרגש עצמו היא גם אינה תחרותית והישגית. האומנויות השונות פונות לכל ילד באשר הוא, בצורה אינדיבידואלית ואישית וכך יכולות לפתח את היצירתיות וכוחות האישיות בצורה המלאה וההרמונית ביותר.

מכאן, שהאווירה בבית ובבית הספר בתקופה זו של התפתחות הילד, כל מה שעוטף וסובב את הילד מן הראוי שיהיה אומנותי ויצירתי ככל האפשר. בית הספר ולדורף בשנים אלו (כיתות א' עד ז', ח') הנו למעשה חוויה אומנותית, רב תחומית בכל מקצועות הלימוד. דרך הציור, הרישום, התנועה האומנותית, הדקלום, השירה, המוזיקה והדרמה נלמדים כל מקצועות הלימוד. הילדים שרויים באווירה אומנותית יוצרת, שדרכה נלמדים תחומי הידע השונים, דרכה מועברים המסרים, דרכה מתהווה האווירה החינוכית ודרכה מתהווים היחסים החברתיים בכיתה.

כל ביטוי של שכלתנות גרידה, כל לימוד לשם השגת ידע מופשט, כל אלמנט תחרותי והישגי אינם נכונים ומתאימים עדיין בשלב זה, ובמובן זה רק מפריעים להתפתחותם של אותם הכוחות שרוצים לצמוח ולהתעורר בילדים וביניהם. הידע, הלימוד עצמו חשובים, אולם רק כתוצאה נלווית של התהליכים האומנותיים שעוברים הילדים. ידע ניתן לרכוש תמיד, ובכל גיל לאחר גיל ההתבגרות, את הכוחות שבאים עם השירה, הציור, הריקוד והמשחק יהיה הרבה יותר קשה, אם בכלל להשלים אחר כך.

עוד דרך מתאימה להגיע אל הילד בגיל זה הוא הסיפור. הסיפור מדבר בשפת התמונות, הוא יוצר בנפש הילד מעין עולם חדש וסגור, שלם בפני עצמו של תהליכים, השתנויות, ניגודים, מתח ושלל רגשות שונים שכולם נרקמים מתמונות פנימיות. במובן זה הוא מתאים בדיוק למתחולל בלאו הכי בעולמו של הילד בגיל זה, שהנו גם בתקופה זו של חייו מעין עולם סגור ופנימי של תמונות, רגשות וחוויות פנימיות. לכן אין מתאים ממנו כמדיום לימודי וחינוכי בשלב זה. ילדים שחיים בתוך עולם של ספורים ותמונות, של תהליכי אומנות ויצירה וכך יכולים לפתח את עולמם הפנימי מקבלים את ההכנה והמזון הטוב ביותר להמשך דרכם כנערים וכמבוגרים.

אמצעי נוסף וחשוב שעונה על אותן איכויות הוא המשחק. גם המשחק יוצר מעין עולם. עולם של חוקים מוגדרים, כללים, מטרות ומאפיינים, עולם שמופרד לרגעי המשחק מהעולם החיצון ומהווה בעצמו מרחב סגור ומוכל על משתתפיו. זהו גם למעשה מעין שיקוף של עולמו הפנימי של הילד. כמו האומנות וכוחות היצירה וכמו התמונה הפנימית גם המשחק יכול, במידה והוא מתאים ונכון לגיל הילד להעביר את הילד התפתחות בדיוק המקום בו הוא נמצא. המשחק על כל גווניו וצורותיו השונות, משחקי שולחן, משחקי חברה, משחקי ריצה ותופסת, משחקי מילים, משחקי תפקידים ועוד, כולם יכולים לשמש כלי חינוכי רב עוצמה בדיוק בגיל זה.

התקופה עליה אנו מדברים משתרעת על פני שש-שבע שנים ואינה אחידה כמובן. כל מה שנאמר לגבי האופי הרצוי של תהליכי הלמידה, אודות האווירה האומנותית, עולם התמונה והסיפור והחוויה המשחקית של האמצעים האומנותיים נכון ומשמעותי ביותר עבור כיתות היסוד הראשונות. ככל שהילדים מתבגרים, לקראת גיל 11, 12 יש לכוון את האווירה הלימודית יותר ויותר לתהליכים שמשלבים את מה שנאמר לעיל עם הכרה משמעותית ורב-גונית של העולם והאדם, עם תהליכים חברתיים מודעים יותר ועם פנייה יותר ויותר מודעת להתעוררות כוחות החשיבה המופשטת. עדיין אין מקום, גם בגילאים אלה ללימוד ידע מופשט, שאינו קשור כלל לנפש הילד ונתפס על-ידו כאינפורמציה חסרת משמעות ועניין. דווקא העניין, הסקרנות, הפליאה והפתיחות לתהליכי אדם ועולם חשובים בגיל זה מאד, כבסיס להתעוררות הנפשית של גיל ההתבגרות. כך גם הקשר בין מקצועות הלימוד השונים והמקום של החוויה האישית, ובמידת האפשר האומנותית את הנלמד.