סדר היום והלימוד בתקופות-תיכון

כבר עם יסוד בית-ספר ולדורף הראשון בשנת 1919 ניסה שטיינר לעודד עבודה פדגוגית יותר בריאה ושלמה על-ידי שינוי של סדר יום הלימודים המקובל והכנסת הלימוד בתקופות כחלק מובנה במערכת הלימוד.

בחינוך ולדורף נהוג מאז ללמד את נושאי הלימוד העיוניים העיקרים בתקופות לימוד אינטנסיביות שמתחלפות בריתמוס מסוים. הלימוד בתקופה מתרחש כך שכל כיתה לומדת שתי תקופות במקביל. הדבר נעשה במסגרת שיעור ארוך ורב תחומי במקצועות מסוימים. מקצועות אלו נלמדים כל יום במשך פרק זמן של שלושה שבועות. יום הלימודים אם כן מעוצב כך, שהתלמידים עוברים התנסות חינוכית, עמוקה ורב תחומית בשני מקצועות לימוד מסוימים, וזאת כל יום במשך כמה שבועות. לאחר תקופה כזו מתחלפים תחומי הלימוד לעוד פרק זמן דומה וכיו"ב.

סדר היום בבית הספר התיכון מעוצב אם כן בצורה הבאה:

8:00-10:00 תקופה ראשונה - שיעור שמוקדש לתחום מסוים מידי יום במשך שלושה שבועות. במסגרת זו נלמדים כל תחומי הלימוד העיוניים, האומנותיים והמעשיים.

10:30-12:00 שפות זרות, חינוך גופני ותנועה, מתמטיקה, אומנות - במסגרת זמן זה באים השיעורים שדורשים בנוסף לתקופות עוד תרגול שבועי וחזרה במשך כל שנת הלימודים.

12:15-13:45 תקופה שנייה - שיעור שמוקדש לתחום מסוים מידי יום במשך שלושה שבועות. במסגרת זו נלמדים כל תחומי הלימוד העיוניים, האומנותיים ומעשיים.

14:15-15:45 יום ארוך - מוקדש לעבודה נוספת בסדנאות, השלמות של לימוד עיוני, שיחות שונות ופרויקטים תקופתיים.

אופן זה של עבודה בתקופות מונע את הפיצול הרב שקיים בדרך-כלל במערכת השעות של מערכת הלימוד המקובלת. תלמיד במערכת זו נאלץ לעבור במשך יום לימודים לעיתים עד כשמונה תחומי לימוד שונים. תשומת הלב, הריכוז ויכולת ההעמקה מתפזרים כך על פני תחומים רבים והדבר מונע מראש עבודה עמוקה ואיכותית.

בבית הספר ולדורף הרדוף נלמדים למעשה בדיוק אותם תחומי הלימוד כמקובל במשרד החינוך ובבתי-הספר האחרים, אלא שאופן הלימוד כאמור שונה מאד.

הלימוד של שני תחומי לימוד במשך תקופה של כמה שבועות, וההתרכזות היום-יומית בפרק זמן ארוך יחסית של כמעט שעתיים באותו התחום מאפשרים איכות גבוהה בהרבה של עבודה. אופן זה של עבודה מאפשר להעמיק בתחום לימודי מסוים, להתרכז שוב ושוב באיכויותיו השונות, להגיע אליו מזוויות וכיוונים שונים וכך להפוך כל תחום ותחום לחוויה לימודית בעלת משמעות ועומק. כמו כן ניתן בדרך זו של הוראה ליצור לימוד רב תחומי (אינטגרטיבי) בכל מקצוע ותחום לימודי.

כך לדוגמא ניתן ללמד נושא כמו היסטוריה בעת ובעונה אחת דרך מאורעות ההיסטוריה, האומנויות השונות באותה תרבות (דרמה, שירה, דקלום, ציור ופיסול), לבוש באותה תקופה, ארכיטקטורה, מאכלי הזמן, שפת התרבות, סיפורים ומיתוסים של אותו עם ועוד. בצורה זו מתקבלת לראשונה תמונה עשירה, רחבה ובעלת משמעות מקורות הזמן.

ניתן לראות מהנ"ל, שבשיעורי התקופה אין עוסקים רק בהקניית חומר לימודי. העברת חומר כאינפורמציה וההכנה לבגרות בלבד אינן חלק ממטרות בית ספר ולדורף. שיעור תקופתי, שהינו ארוך (בדרך-כלל כשעה וחצי עד שעתיים) מכיל בתוכו חלקים שונים ומגוונים שמנסים לפנות לכמה שיותר מישורים ואיכויות מישותו של הילד.

גם בדרכי ההוראה קיים גיוון רב במסגרת השיעור התקופתי. יש בו בדרך-כלל מעין שילוב בין עבודה קבוצתית של הכיתה כולה כמסגרת חברתית, עבודה בקבוצות קטנות לצורך משימות שונות, ולמידה עצמית ואישית. כך קיים בו מעין איזון בין הוראה פרונטלית של מורה מול קבוצת תלמידים לבין הוראה בקבוצות קטנות ולמידה עצמית.

בצורות אלו ואחרות מנסה השיעור התקופתי בכל יום וגם במהלך התקופה כולה לפנות לישותו השלמה של הילד, לכשריו השונים, וליצור אווירת לימוד שלמה ובעלת משמעות.