התפתחות הילד בגיל התיכון

התקופה ההתפתחותית הקודמת, של גיל בית הספר היסודי אופיינה - עם כל הסממנים האישיים והתפתחות מאד אינדיבידואלית של כל ילד וילד - ביציבות והרמוניה גופנית מסוימת, בחיי נפש תמונתיים ומאד אישיים, בעולם פנימי עשיר ומאד חוויתי ובחשיבה מלאת דמיון והקשרים אסוציאטיביים. כעת, שוב בצורה מאד אישית, אבל לרוב בין השנים אחד-עשרה וארבע-עשרה מתרחש ממש מהפך בהתפתחות הילד. בקצרה ניתן לאפיין מהפך זה בצורה הבאה: במישור הגופני הופכת הילדה לנערה והילד לנער. מופיעים סימני המין וצמיחת אברי המין והקשור אליהם, הקול יורד ומשתנה, ישנה צמיחה גופנית מואצת בעיקר של הגפיים והגוף נעשה פעמים רבות לא הרמוני, כך גם הפנים. במישור הנפשי צוללים הנערה והנער פעמים רבות למעין מערבולת סוחפת כל: רגשות עזים מתעוררים, המציאות הופכת לשחור-לבן, רע-טוב, יפה-מכוער ללא כל גווני ביניים, בני הנוער חשים צורך עצום להזדהות עם איכויות מסוימות ולבקר ולזלזל באיכויות אחרות, קבוצת בני הגיל הופכת למשמעותית ביותר, המשפחה ובמיוחד ההורים להרבה פחות וקיים חיפוש אחר חוויות סף, חוויות שלוקחות את הנערות ונערים להרגיש בעוצמה החזקה ביותר האפשרית את גופם, את נפשם ואספקטים שונים של המציאות סביבם. במישור התודעתי מתעוררת החשיבה המופשטת, עמה כמובן הביקורת האין-סופית, הציניות, הווכחנות וכן החיפוש העצום אחר מחשבות נכונות, לעיתים אידיאלים של איך באמת צריך ונכון לחיות.

הבלבול הרב והקושי של הנערות והנערים עצמם וכן של הסובבים אותם בתקופה זו נובע מכך שבתוכם נולד עולם נפשי של רגשות, תשוקות ויצרים. העולם הפנימי הסגור והשלם של הילדות נבקע לפתע והילד מוצא עצמו בתוך סערת רגש ויצר. אלא שבסערה זו עדיין חסר לו, למשך כמה שנים את הכוח הפנימי, העצמאות והיכולת לנווט את דרכו שלו. אי לכך שרויים הנערות והנערים במצב התפתחותי מוזר ומתסכל, להם עצמם ולהוריהם וכן לכל הבאים עמם במגע. התעוררו בקרבם כוחות עצומים, אולם עדיין ללא הכוח והיכולת לשלוט בהם ולנווטם. דמיינו מפרשית בים הפתוח, שנתונה למשבי רוח עזים ולסערות, שמטלטלת על פני הגלים וכל זאת לא הגה ומצפן, ללא יכולת לשלוט בכיוון אליו נוסעים, ביעד אליו מגיעים ובנמל אליו נכנסים... זוהי התמונה הפנימית של גיל ההתבגרות.

מכאן משבר וחיפוש הזהות של גיל זה. מה שעד עתה הספיק על מנת לתת את חווית הזהות האישית מתמוטט בסערה הפנימית ואחד הכוחות החזקים שמניעים כעת את החיים הפנימיים הוא החיפוש אחר השאלה: מי אני? עם מי אני מזדהה? מה הם ערכי? ויחד עם זה כמובן גם השאלות ההפוכות: מי אני לא? עם מי איני מזדהה? מה הם לא ערכי? וכדומה.

קבוצת הזהות של המשפחה כבר אינה מספיקה. מתחיל לעיתים קרובות מרד ומאבק עם כל מה שמייצג עבור הילד את כוחות התורשה והסביבה, והחיפוש מוביל פעמים רבות לחיזוק והעצמה של קבוצת בני הגיל. זהו גיל החבורה. והחבורה מעצבת את סגנון הלבוש שלה, את מנהגיה, את שפתה, את מושאי הערצתה ואת תכניה, יחד עם בידול מוחלט של כל מה שמנוגד לדרכה. זהו עולם של שחור ולבן. ישנה הזדהות מוחלטת והערצה לצדדים מסוימים של המציאות: זמרים ולהקות, סגנון מוזיקה, שחקנים, סוגי ספורט, סגנונות לבוש ואפנה וכיו"ב ומצד שני דחייה מוחלטת מכל מה שאינו נמצא בתוך אותה מסגרת ההזדהות.

יחד עם זה מתעוררים בנערים ובנערות כוחות חזקים של חשיבה מופשטת, שפוט ערכי, הבנה בוגרת של המציאות ואידיאלים חברתיים ואקולוגים. אותה סערה פנימית וחיפוש פנימי אינם נעצרים בשאלות של אופנה וסגנונות מוזיקה, אלא מתרחבים על כל העולם הערכי. גם פה מתעוררת שאלת הזהות. האם העולם הערכי של הורי מתאים לי? האם בית הספר נותן לי חינוך ערכי? מה במציאות סביב פועל לפי ערכים ואיזה? הפתיחות לאידיאלים ולערכים היא עצומה - גם אם לעיתים נסתרת.

מה יהיה אם כן חינוך נכון בגיל זה? מה ייתן לנערה ולנער את המזון לו הוא זקוקים? כיצד ניתן לבוא לקראתם במובן האמיתי והפנימי?

ראשית יש לתת תשובה עמוקה ומשמעותית לחיפוש של הצעירים בגיל זה אחר שאלת זהותם. מכאן שהמבוגר - הורה, מורה, מדריך או כל אחד שנמצא במגע עם בני נוער - צריך להיות מודע לכך שמבטם מופנה אליו קודם כל עם השאלה הפנימית: מי אתה? מה הם חייך? מה אתה מייצג? ובמקביל בחינה בלתי פוסקת של האמת או השקר, האמינות או הזיוף בדיבורים ובעיקר במעשים. החיפוש הוא אחר מודל לזהות ועל כן רק אותם מבוגרים שמייצגים משהו ברור, עקבי ובמיוחד יכולים גם באופן אישי ומעשי לעמוד מאחוריו יצליחו לתת תשובה בעלת משמעות לנערים ונערות בגיל זה.

טוב לכן להאמין בערכים ובאמונות, לייצג דעות ברורות, להביא את אישיות המחנך עד הסוף לידי ביטוי, לפרוש בפני בני הנוער בדרכים ישירות ועקיפות את האמונה והדרך, גם אם אמונה זו ודרך זו מנוגדת לחלוטין לדעתם ואמונתם של אותם בני הנוער. הם יכבדו זאת וכך גם את המחנכים העושים זאת. מכאן ההערצה של בני נוער בגיל ההתבגרות למורים סמכותיים, בעלי דרך ברורה ועקביים. מכאן ההערצה לכל דבר במציאות סביב שהולך עד הסוף עם דרכו. מכאן גם הדחייה מאותם מבוגרים שאינם מייצגים מאום, או שאינם עקביים בדרכם, או אלה שבדבריהם ומעשיהם מורגש ולו הזיוף הקטן ביותר.

איכות חשובה נוספת היא העניין. בני הנוער בגיל זה נסחפים אחר מערבולת הרגשות והיצרים ושקועים לכן פעמים רבות בעולם פנימי, אישי שבמקרים קיצוניים יכול להוביל לכל התופעות ההרסניות של הגיל: התמכרויות, בעיות אכילה והרס עצמי. התעניינות אמיתית, עניין באיכויות העולם יכול להוציא אותם פעמים רבות מאותה מערבולת פנימית ולקשר אותם למציאות סביב. זוהי התקופה בה על כל תהליך לימודי להיות המעניין ביותר האפשרי. עליו לגרום לבני הנוער לשכוח את עצמם ולהתמסר לעולם, ליצור עמו קשר וכך לפתח את פנימיותם בקשר ובהרמוניה עם המתרחש סביבם. תהליך לימודי יכול להיות מעניין אם נקודת הכובד מוסטת מהכנה לבחינות, מלימוד אינפורמטיבי ומהספק כמותי ללימוד איכותי, אינטגרטיבי, קשור למציאות ולחייהם של בני הנוער ולהתפתחותם.

תהליך לימודי נכון צריך גם להביא בפניהם אידיאלים, ערכים ולקשור אותם לחייהם. זהו גם הגיל המתאים ללימוד יותר דיאלוגי, של שיחה והשתתפות קבוצתית ופחות הרצאה יבשה של המורה והקשבה פסיבית של התלמידים. תהליכי הלימוד צריכים בגיל זה לפנות לאקטיביות של בני הנוער, להפעילם וליצור כך איזון בין עבודת המורה ועבודתם של התלמידים.

איכות חשובה נוספת היא העבודה עם הקבוצה, שהיא אחרי הכל מסגרת ההתייחסות החשובה ביותר בגיל זה. על הפעילות של בני נוער בגיל זה להיות באיזון נכון בין האתגרים האישיים והאתגרים הקבוצתיים, כך בבית הספר, כך בתרבות הפנאי וכך בפעילויות חברתיות של התנועה, חוגים או כל מסגרת אחרת. האתגר, המבחן (הפנימי), חציית סף הן האיכויות המשמעותיות כאן. זהו כפי שכבר ציינו השלב ההתפתחותי בו בני הנוער מחפשים את עצמם. חיפוש זה מתרחש פעמים רבות על ידי ניסיון לחוות את הגבולות במישורים רבים: חוויות גוף שונות שמביאות עד לקצה הפיזי האפשרי, שמיעת מוזיקה בעוצמה, צפייה בלתי פוסקת בסרטים או טלביזיה, משחקי מחשב במשך שעות, שתיית אלכוהול, סמים, הרעבה או הלעטה במזון, עודף או חוסר שינה ועוד ועוד. עלינו כמחנכים והורים לאמור "לא" ברור ומוחלט לתופעות אלו מחד, ומאידך לענות על הצורך הפנימי העמוק שבא לידי ביטוי דרכן. צורך זה יקבל את התשובה החינוכית הטובה ביותר אם כבר בבית הספר, בתנועה, או בכל פעילות מכוונת אחרת יעמדו בני הנוער בפני אתגרים גופניים, נפשיים ותודעתיים במישור חיובי ובונה. עליהם לחוות שוב ושוב את המקום שהם חוצים משהו שהיה קודם בלתי אפשרי, שהלכתי מעבר לעצמי שהגעתי בקיצור לגבול - וחציתי אותו!

חינוך שמעמיד בפני הנער והנערה זהות רוחנית ברורה ואינו מתבייש בכך, אבל מנסה במקביל להעמיד ולהפגיש אותם עם מגוון רחב של זהויות; חינוך שיוצר עניין, שתהליכי הלימוד בו את משולבים בין התחומים השונים, שאינו פונה רק לחשיבה השכלתנית, אלא גם למישור היצירתי ואומנותי של כל נער ונערה, שמנסה לפנות לאיכויות רבות ומגוונות; חינוך שמציב אתגרים במישורים רבים ושונים בפני בני הנוער, ושעובד עם קבוצה חברתית; חינוך שפונה ומפנה לאידיאלים חברתיים, שהנו מעורב בחברה סביב, שיוצר סביבו התרחשות חברתית באזור כולו - חינוך כזה מן הראוי שילווה וידריך בני נוער.