החינוך המיוחד - מדיניות השילוב

חינוך ולדורף רואה את המשימה החינוכית כקרובה מאד לעבודה בתחומי הריפוי והבריאות. החינוך אינו נתפס כמרוץ הישגי אחר הערכות חיצוניות אלה או אחרות, אלא, קודם כל כניסיון לממש את החבוי בכל ילד וילדה. זהו ניסיון להביא את הילד לאיזון ולהרמוניה בינו לבין העולם סביבו, בינו לבין עצמו. כאשר רואים את החינוך בדרך זו מתקרבים מאד להקבלתו לתהליך של הבראה וריפוי.

במסגרת זו של תפיסת החינוך כתהליך מבריא ומרפא שם בית הספר בהרדוף דגש מיוחד על מדיניות שילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרתו. כיוון שממילא עובר כל ילד בבית-הספר תהליך של טיפוח ועידוד כוחותיו הפנימיים, תהליך רב -פני של עידוד ועבודה עם כוחות נפש וגוף רבים ככל האפשר, מוצאים התלמידים בעלי צרכים מיוחדים תשובה עמוקה ומלאה במסגרת החינוכית של בית-הספר.

שילוב זה נעשה בצורות שונות:
ראשית, קולט בית-הספר תלמידים רבים עם צרכים מיוחדים במסגרת הכיתות הרגילות. אלו יכולים להיות תלמידים עם ליקויי למידה שונים, בעיות רגשיות או תלמידים של החינוך המיוחד (שעברו ועדת השמה) שאנו משלבים בכיתות הרגילות.

שנית, קיימות בבית-הספר ארבע כיתות לחינוך מיוחד. כיתות אלו קולטות תלמידים שבשלב הראשון אין אפשרות לשלבם בכיתות הרגילות. כיתות אלו הנן קטנות, כ - 12 ילדים בכיתה וניתן במסגרתן לעבוד כך, שכל תלמיד מקבל יותר תשומת לב וזמן אישי מהמורה מאשר בכיתה רגילה. בכל שלב ובכל שנה נפתחת מחדש שאלת השתלבותם של תלמידים מכיתות אלו בכיתות הרגילות. במידה ומעריכים שהם בשלים לכך מנסים לקלטם במסגרתן, במידה ולא הם ממשיכים בכיתות הקטנות.

כיתות אלו משתלבות בכל אירועי בית-הספר: חגים ומועדים, טיולים, פרויקטים שונים, מסיבות וכיו"ב.

בית-הספר רואה את השילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בכל הווייתו החינוכית כתהליך נכון עבור ילדים אלו, אך גם עבור שאר ילדי בית-הספר. הילדים המשולבים יכולים באמת לגדול ולצמוח כאנשים בריאים ובעלי בטחון וערך עצמי רק במסגרת של חברה בריאה שחובקת ומקבלת אותם. שאר ילדי בית-הספר מקבלים משילוב זה לא פחות על-ידי הבנה והפנמה של השונה והמיוחד.

העבודה החינוכית שנעשית עם ילדים אלו דומה באופייה לעבודה החינוכית הנעשית בשאר מסגרות בית-הספר. אלא, שבמסגרת החינוך המיוחד מדגישים יותר כל שלב ועוברים את תהליכי הלימוד בצורה איטית, שפונה בצורה יותר מודגשת לפעילות הגופנית ולכוחות הרגש והחוויה.

בכיתות הנמוכות שמים את הדגש על ביסוס החוויה הנפשית של הילדים, על שיקומם מבחינה אישית וחברתית ועל החזרת הביטחון והאמון ביכולתם. ככל שעולים בגיל שמים דגש מכוון יותר גם על טיפוח מיומנויות הלמידה, על הקניית ידע ושילוב הילד בעולם סביבו. בכיתות התיכון קיים כבר דגש יותר מקצועי של רכישת מיומנויות עבודה ולעיתים אף מקצוע.